החלטה בתיק חע"מ 3-07 - פסקדין

נגד הנאשם הוגש ביום 12.4.07 כתב אישום אשר ממנו עולה כי בתאריך 18.11.03 הוציא בית המשפט לעניינים מקומיים בראשון לציון צו הריסה שתכליתו הריסת מבנה שבנה הנאשם, בתחום המועצה המקומית אזור, בניגוד לחוק, דהיינו, ללא שיהיה לו היתר בנייה קודם לביצועה.

מתוך כתב האישום עולה כי הנאשם בנה שתי קומות מעל מבנה קיים, בן קומה אחת, ושטח כל קומה שבנה הוא  94 מ''ר. כמו כן, בנה עמודים סביב למבנה הקיים ובנה גרם מדרגות חיצוני אשר מוביל לשתי הקומות שנבנו ללא היתר. משום בנייה בלתי חוקית זו הוגש נגד הנאשם כתב אישום ובמהלך המשפט הורשע הנאשם על פי הודאתו. בגזר הדין, קבע בית המשפט, בין היתר, כי המבנה הבלתי חוקי ייהרס.

עוד עולה מכתב האישום, שהנאשם לא מילא אחר צו בית המשפט לפי שבביקורת שנערכה במקום ביום 5.3.07 נמצא שהנאשם לא הרס המבנה כפי שחויב לעשות על ידי בית המשפט. משום כך, הואשם הנאשם, בכתב האישום שלפני, בעבירה של אי קיום צו הריסה.

הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום לפיכך נשמעו ראיות. בישיבה שנועדה לשמיעת הראיות, למעשה נשמעה עדותה של עדה אחת והיא  גב' מריאנה אשכנזי, המשמשת ושימשה בעת הרלבנטית כמהנדסת המועצה המקומית אזור.

לאחר שמיעת עדותה ולמעשה לאחר סיום פרשת התביעה, וההכרזה " אלה עדי",  טען ב''כ הנאשם כי "אין על הנאשם להשיב לאשמה".

בטרם דיון בטענה זו ראוי לבסס עובדות מסוימות חשובות לעניין. אין חולק על כך, שמקור ההליכים שלפנינו הוא באותו "חטא קדמון" של הנאשם, אשר במקום אשר יפעל כפי המחויב על פי חוק, דהיינו, בטרם יבנה שתי קומות על המבנה בן הקומה האחת, יגיש בקשה להיתר בנייה ויקבל היתר בנייה, שהרי כפי שמחייב החוק יבנה מבנה אך ורק לאחר שיהיה בידו היתר בנייה. תחת זאת בחר הנאשם לבנות המבנה מפורט בכתב האישום, בניגוד לחוק. על עובדות אלה אין חולק לפי שהנאשם הודה בהן בהליך שהתקיים לפני כב' השופט גולדס והסתיים ביום 18.11.03. ברי כי אם היה הנאשם פועל כפי המצופה מכל אזרח, על פי הוראות החוק, לא היינו מצויים בהליכים אלה שלפני.

 כמו כן, ברור הוא וגם על כך אין מחלוקת שהנאשם לא הרס הבנייה הבלתי חוקית שבביצועה הודה ואשר צו בית המשפט חייבו לעשות כן.

עוד עובדה ברורה היא שעד עצם היום הזה מחזיק הנאשם בנכס שבנה ללא היתר כדין ועד עצם היום הזה אין בידו היתר לבנייה זו.

טענת הנאשם כפי שבאה מפי בא כוחו עו''ד כהן, פשוטה בתכלית. עו''ד כהן מפנה חיציו אל עבר גזר הדין שנתן כב' השופט גולדס ביום 18.11.03 וטוען כי למעשה כב' השופט גולדס התיר לנאשם להחזיק במבנה ולא להרסו, גם אם אין בידו היתר וגם אם נגזר דינו בגין מעשה זה. קביעה זו מבסס ב''כ הנאשם על הנאמר בסיפא של גזר הדין שזו לשונה:

--------------

"ה)  רשמתי בפני הצהרתו של ב''כ המאשימה לעניין המלצתו לאורכה באם תוגש בקשה להארכת מועד לענין צו ההריסה, כאשר העיכוב יהיה בנסיבות שאינן תלויות בנאשם."

טוען ב''כ הנאשם כי למעשה הותר לנאשם לקבל ארכות אין סוף, ככל שיבקש, שכן כפי שעלה מהראיות שבאו עד כה בפרשת התביעה, העיכוב הוא בגין סירוב מינהל מקרקעי ישראל ליתן הסכמתו לבנייה, ומשום כך העיכוב הוא בנסיבות שאינן תלויות בו.

באת כוח המאשימה טוענת ומשיבה כי אין מקומה של טענה זו במסגרת "אין להשיב לאשמה" שכן המבחן בטענה זו הוא הנטען בכתב האישום את אשר הוכח לכאורה, עד כה. הטענה היא כי כל הנטען בכתב האישום למעשה הוכח.  נגד הנאשם הוצא צו הריסה והנאשם לא מילא אחריו. הא ותו לא לפיכך די בזה כדי לדחות טענת הנאשם.

גם אם יש ממש בטענת ב''כ המאשימה, הרי לצורך העניין אניח כי אם אכן, צו ההריסה אינו צו הריסה, כטענת ב''כ הנאשם, וכי יש ממש בטענותיו לפיהן הנאשם אינו מחויב למלא אחר צו ההריסה, שכן באופן "אוטומטי" זכאי הוא לארכה עד לביצוע הצו, הרי אז יש לדון בטענה גם במסגרת הטענה של "אין להשיב לאשמה". טלו לדוגמא, וזאת לשם הדוגמא בלבד שהרי אין בכך דומה למקרה שלפנינו, שצו הריסה ניתן בחוסר סמכות ומשום כך בטל הוא. האם לא תשמע הטענה שאין להשיב לאשמה?!

אלא שאין ממש בטענת הנאשם. ראשית לכל, מתוך המסמכים שהוגשו בפרשת התביעה, ברור היה לנאשם כי עומד נגדו צו הריסה שעליו למלא אחריו אם לא יעמוד בדרישות החוק (לעניין זה ראו מסמכים נ/1 ונ/2 ג') אם סבור היה הנאשם שאת צו ההריסה ניתן להאריך עד אין סוף עד אשר יתרצה מינהל מקרקעי ישראל ויאות ליתן הסכמתו, אזי מה לו כי יחשוש, ידאג ויטרח לקבל היתר בנייה ולהכשיר הבנייה הבלתי חוקית? אם זו תפיסתו וכך הבין מתוך גזר הדין, אזי הצו שניתן על ידי כב' השופט גולדס לעולם לא יופעל. לעולם תינתן לנאשם ארכה לביצועו. משום כך, גם תמוהים ביותר דברי הנאשם שבנ/2 ג'  אשר נכתבו לראש המועצה דאז: "בהמשך לשיחתנו מהיום, אבקש לדעת מה ניתן לעשות לשם קבלת היתר וביטול צו ההריסה לנכס הנדון." מה לו לנאשם כי יבקש היתר וביטול צו ההריסה? הרי על פי טענות ב''כ כי אין עליו להשיב לאשמה, די בכך שהיה מבקש ארכה ולפי קביעת השופט גולדס, זו  תינתן לו "אטומטית".

שנית, גם לפי תפיסה זו, שזכותו של הנאשם לקבל ארכה ככל שירצה, הרי ברור, או למצער כל שהוכח עד כה הוא, שהארכה האחרונה ניתנה ביום 6.4.04 על פי החלטתי לפיה "אני דוחה מועד ביצוע צו ההריסה למשך 5 חודשים מיום 31.5.04. (ראו ת/4). משמע, הארכה הסתיימה ביום 1.11.10. רוצה לומר כי, לכאורה מיום זה חייב היה הנאשם לבצע ההריסה וחדל מלעשות זאת. ב''כ הנאשם התייחס גם לעניין זה בסיכומיו ואומר הוא  כהי לישנא :

 "אני טוען שלפי גזר הדין של השופט גולדס אם מדובר בחתימת המינהל ומאחר ומדובר רק בנושא זה לעולם לא יופעל. [הכוונה שצו ההריסה לעולם "לא יופעל" -  א.ה]. ומה שדובר בעניין הזה היתה הארכה אחת  שהתבקשה על ידי בימ''ש שניתנה בשנת 2005 והארכה היתה על מנת שניתן יהיה להביא את התיק בפני הועדה, אמרו תפנה לועדה. הנאמר במפורש שתתקבל הארכה ולא הוסכם שיהיה צורך ללכת ולבקש הארכה מחדש מבימ''ש, אלא הארכה יכולה להיות מצידו של הגורם שאמור לבצע הצו."

משמע, מגדיל ב''כ הנאשם ואומר שלמעשה אין צו הריסה בתוקף שהרי אין צורך אף לבקש ארכה לביצועו, לעולם תהיה ארכה גם אם לא התבקשה על ידי הנאשם. לפי טענה זו, אין הנאשם חייב כלל לבקש ארכה שכן, הרשות היא זו החייבת מיוזמתה ליתן לו ארכה. תוצאת טענה זו היא תמוהה במידה רבה שכן, במצב דברים זה, למעשה הבנייה הבלתי חוקית של הנאשם, דהיינו הוספת שתי קומות וחריגה מגבולות החלקה, שלפי הגדרת גב' אשכנזי "דבר שמהווה סטייה ניכרת שאינה ניתנת לאישור." (ראו נ/2 ב' ההדגשה במקור) - לנצח תהיה.

אלא שבכך לא די. כדי להבין הנאמר בסיפא של גזר הדין, ראוי לעיין במכלול דהיינו: הפרוטוקול, הכרעת הדין וגזר הדין שבתיק עמק 20009/03 . עו''ד שר ישראל אשר ייצג את המאשימה בהליך זה אמר כך: "סוכם שאם הנאשם יגיש בקשה להארכת מועד לצו ההריסה שהעיכובים בנסיבות שאינן תלויות בו, התביעה תתייחס בחיוב לבקשתו." מכאן באה הקביעה שבסיפא של גזר הדין לפיה כב' השופט גולדס "רשם לפניו הצהרה זו" (בשינויים מחויבים). ברור הוא שהאמירה "רשמתי לפני" שלעיתים מופיעות בהחלטות משפטיות כל תכליתן היא שאין בכך קביעה פוזיטיבית כלשהיא שיש בה כדי לחייב צד או לזכות צד אחר. אילו היה ממש בפרשנותו של ב''כ הנאשם, ברי כי השופט גולדס היה כותב בלשון ברורה ופשוטה, שאם יגיש הנאשם בקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה, אזי הרשות ניתנת לכך מראש.